.jpg "Revellers at the Ministry of Sound 18th Birthday")
מיניסטרי אוף סאונד זכו לפלישה צרפתית בפיקודו של די ג'יי לייפלייק לרגל יום הולדתו ה- 18 של המועדון. וויל גילגרס היה שם בכדי לקבל את פניהם.
מסיבות יום הולדת 18 הן בדרך כלל אירועים צפויים למדי אך המיניסטרי אוף סאונד תמיד ידעו לעשות דברים קצת שונה מאחרים.
הלוגו האירוני של המועדון הוקרן אל עבר קיר חיצוני כמו זרקור מעל קו השמיים של גוט'הם, השמפניה הוגשה על קרח, רשימת האורחים הייתה קפדנית ביותר ומצעד הדי ג'ייס מהמדרגה הראשונה בעולם התאים לחגיגות לרגל 18 שנה של מסיבות אגדתיות במועדון.
הראשון לעלות על בימת הדי ג'יי היה די ג'יי לייפלייק – ששמו האמיתי לורנט היינריך – אשר החל בחופזה לנגן את הסט שלו בשעה 3.30 לפנות בוקר, לאחר שניגן מוקדם יותר באותו הערב במסיבה אחרת בקיימברידג'. הוא ניגן מיקס של דיסקו אלקטרוני מודגש-ביפ אשר הקפיץ את רמת האנרגיה, החל מ"אנחנו לא קול", דרך הטחות האגודל על גבי גיטרת הבס של פרד פאלק.
הקטע המפורסם ביותר של לייפלייק עד כה הוא דיסקופוליס. רמיקסים עדכניים יותר של כרומאו, סניקי סאונד סיסטם ובעיקר זו של לה רו - אין פור דה קיל, החזירו אותו לקדמת הבמה של המוזיקה האלקטרונית. המוזיקה נשמעת טוב יותר איתך של סטארדסט קבע את המקצב של הסט של לייפלייק. קלסיקות ישנות וחדשות קיבלו ביטים כבדי-בסים אשר הפכו זה כבר לסימן ההיכר של הסצנה הצרפתית.
בעוד הוא מסחרר, האורחים הסתובבו בינות לעיצוב המפואר שכלל ספות עור ורצפות נוצצות, אשר תרם להגדשת תפארתה של המיניסטרי.
"זהו מועדון נפלא לתקלט בו", אמר לורנט. "יש בו סאונד מצוין ואווירה ממש אנרגטית. מאוד נחמד לקבל כזו תמיכה טובה מהמועדון".
אמני אלקטרו צרפתים כמו לורנט משתלטים לאחרונה לא רק על הסצינה הבריטית אלא גם על זו שמעבר ל"אגם" – בארה"ב. דאפט פונק ומר אויזו הם רק שניים מרבים שלקחו חלק בקביעת הכוריאוגרפיה של רחבות הריקודים מאז תחילת המילניום; ודי ג'ייס כמו ג'סטיס ושאר ה"אד בנגר", יחד עם אחרים כמותם, הרימו את שרביט הניצוח בשנים האחרונות.
"יש כרגע הרבה מוזיקה טובה בסצנת האלקטרו הצרפתית" אומר לורנט, שפועל בעצמו להציג לראווה את הז'אנר ולעזור למועדון להתקדם הן מבחינת גודלו והן מבחינת המוניטין שלו. "אני לא אומר זאת בשחצנות, אתם מבינים, זה רק שאני מאמין בזה. זה לא שמפיקי האלקטרו בבריטניה אינם מצליחים או שהם יוצרים מוזיקה גרועה, אני פשוט חושב שבצרפת יש כרגע הרבה אמנים מעניינים ולכן הם נהנים מהצלחה רבה בבריטניה".
סשה וניק וורן סיפקו לאנשים שהיו ב"קופסה" – החדר המרכזי של המיניסטרי – הזדמנות לחזור אחורה לאמצע שנות ה- 90 של המאה הקודמת – על ידי חזרה לאסיד האוס ומקצבי טראנס מטביעים. בינתיים, ב"בר" – חדר מספר שתיים – זה היה כמו לקפוץ מתוך היורוסטאר ישר לתוך דיסקוטק בפריז.
פרד פאלק ולייפלייק היו האנטיתזה למה שרבים היו משייכים למסורת ה"היומן טרפיק" של מועדון-העל: חיים חדשים לשירים והוקס משנות השמונים, בשילוב עם ליינים אדירים של בס, אך לזה בדיוק משתוקק הדור הדחוי הנוכחי.
"אני מנסה לנגן את המוזיקה שאני אוהב ואז בודק אם הקהל נכנס לאווירה; אם לא, אני מנסה לשנות את המוזיקה בהתאם למועדון שבו אני מנגן, העיר בה הוא נמצא, וכו' ", אומר לורנט. "אך חשוב לא להכתיב לקהל יותר מידי ולנגן תקליטים שהם אוהבים, אפילו אם אתה בתור די ג'יי קצת פחות נהנה מהם".
.jpg "null")
תגובה
הגב